050-7330104 liga.hapoel@gmail.com

לפניכם פרופיל קבוצת החודש, והפעם: וולקני

דצמבר 2015

volcani-profile-header

 

קצת היסטוריה

קבוצת הריצה החלה את פעילותה ב- 2010 עם קומץ קטן של חברים אשר השתתפו בתחרויות אקראיות שלא במסגרת הליגה למקומות עבודה. לפני כ- 4 שנים, החליט הגרעין להרחיב את הפעילות ולפעול במסגרת ליגת "רצים בעבודה" של הפועל. ההחלטה הובילה להשתתפות מסודרת בתחרויות ולהגדלה של מספר הרצים. בין חברי הקבוצה: חוקרים, מהנדסי מחקר, עובדי מינהלה וסטודנטים לתארים מתקדמים, מה שיוצר גיוון מעניין וגיבוש חברתי מעשיר שחוצה מקצועות הבא לידי ביטוי גם בעבודה. כיום הקבוצה מנוהלת על ידי הרכז, ד"ר רן חובב ועל ידי ועד מצומצם בו חברים 4 אנשים מתוך עיקרון השיתופיות.

חלקו של הכוח הנשי עולה משנה לשנה…

החלוצה הייתה יעל לאור (המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה). אחרי שנתיים הצטרפה נעמה רוזנברג (דוברת המינהל), ולאחר שנתיים נוספות ורד חסקל (מנהלת לשכת ראש המינהל)… כיום הנשים מהוות שליש מכלל חברי הקבוצה!

volcani-2

מרוץ העגור ה-5, נובמבר 2015. מימין לשמאל: מור רובינשטיין, דנה בר, ולי סודאי (המכון למדעי הצמח), יעל לאור (המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה), ונעמה רוזנברג (דוברת המינהל).

הישגי הקבוצה

מאז הקמתה של הקבוצה יש נוכחות קבועה ויפה של רצים ורצות בכל המרוצים החשובים בארץ, כולל כמובן מרתון טבריה המסורתי. לאורך השנים זכו רצי הקבוצה בגביעים אישיים בקטגוריות גיל או בסיכום עונה. חלק מהגביעים מוצגים בלשכתו של ראש המינהל.

volcani-trophies

תצוגת גביעים בלשכת ראש המינהל.

אימונים משותפים

בעונה הנוכחית והקודמת, מאמן את הקבוצה דוד זוארץ. מידי שלישי ב- 6 בבוקר, נערך אימון קבוצתי בנוף המקסים והפסטורלי של הקריה החקלאית. האימון מותאם לכמה רמות כדי לקדם את המצטיינים וליצור שיפור משמעותי עבור הרצים החדשים. בתום האימון מתכנסת הקבוצה לטעימת חלבונים וקפה שחור באדיבות אחד החברים. בסוף כל שבוע מפיץ דוד את תוכנית האימונים השבועית שעל ביצועה אחראי כל רץ באופן אישי.

volcani-3

שלישי בבוקר – אימון מקצועי בקמפוס הקריה החקלאית. מימין לשמאל: אורי רוזנברג (המכון להנדסה חקלאית), נתיב רוטברט (המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה), יורם קפולניק (ראש המינהל), אדי סיטרין (המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה), אופיר בהר וליאור בלנק (המכון להגנת הצומח).

תמיכה

מינהל המחקר החקלאי, בניהולו של פרופ' יורם קפולניק, תומך ומקדם את נבחרת הריצה. בזכות ההבנה של חשיבות הפעילות הספורטיבית, מקבלת הנבחרת של המינהל רוח גבית חיובית וסיוע במימון. המינהל נושא ברוב עלויות האימון ובעלות ההשתתפות בתחרויות. פעילותה של הנבחרת מפורסמת בדף הפייסבוק ובידיעון המינהל.

ועוד מהוואי הקבוצה..

מידי שנה, במרוץ פתיחת העונה ובמרוץ סוף העונה, עורכת הקבוצה פיקניק חגיגי בתום המרוץ.  בסוף העונה מוענק אות הוקרה לרץ המצטיין לאותה עונה. דני קורצמן (המכון למדעי הקרקע המים והסביבה) זכה באות הרץ המצטיין בעונה 2013-14 ואילן חדוות (המכון למדעי הצמח) זכה באות הרץ המצטיין בעונה 2014-15. שניהם זכו בזכות שבירת שיאים אישיים פעם אחר פעם באותה עונה. כבוד!

volcani-4

אות הוקרה פנימי לאילן חדוות בתום עונת 2014-15.

תכניות ושאיפות לעתיד:

  • להרחיב את הנבחרת ואת תקציביה.
  • לעסוק בפעילות התנדבותית פעם בשנה.
  • לקיים הרצאת אורח במינהל הפתוחה לכלל העובדים בנוגע לענף הריצה.
  • להעמיק את הגיבוש הקבוצתי ולשמור על אווירה טובה.
  • לקיים מרוץ מטעם הליגה בתוך שטחי הקריה החקלאית.

ואחרון חביב  🙂 – סיפור מהארכיון, מאת דני קורצמן

(רקע: בחצי-מרתון בית שאן 2010 רצנו לראשונה עם חולצות עליהן סמל וולקני! הייתה התרגשות באוויר שהנה "וולקני על מפת המרוצים"…. )

"…..בק"מ השביעי של החצי מרתון נתקלתי בצמד רצים בעלי חוש הומור שלא הפסיקו לדבר ("אוהו אתה עם הירוק – חצית פס לבן, אתה פסול. אחי, קח בחשבון את כל אלה שפסלו מקדימה אנחנו מקום שלישי-רביעי"). השניים קרחים אופנתיים כבני 40 ישר תויגו על ידי כיזמי הי-טק תל אביביים. ברגע שעברתי אותם וגבי נחשף ישר זכיתי לקריאה "וולקני, מה קורה? וולקני". החלטתי לשתף פעולה עם דיבורי הסרק וסיפרתי להם סיפור שאני לא סתם רץ אלה זה חלק מניסוי, וסמל וולקני על הגב של החולצה יודע לעשות פוטוסינתזה ומחוברת אליו צינורית שנכנסת לווריד בגב ואני מקבל סוכר ישר לדם on-line ב-real-time  הוספתי, כדי לדבר בשפה מובנת לסטריאוטיפ שבניתי לגבי השניים. מסתבר, שהייתי משכנע והם די קנו את זה, הוספתי את היתרונות בכך שלא צריך לבלוע את הג'לים המרוכזים המגעילים. פתחתי צעד ונפרדתי מהם והתחלתי לחשוב שאולי זה רעיון סביר הבדיחה הזאת, ודמיינתי חיילים אמריקאים במדבריות עיראק עוטים בגדי ירק ולא חוששים מניתוק קווי האספקה. המחשבות שלא קשורות לריצה מעבירות את הזמן אך מאטות את הקצב (אין ארוחות חינם). בק"מ ה- 15 בעלייה מנחל חרוד לתוך בית שאן ("העלייה") הקצב שלי יורד ,של כולם אבל שלי יותר, וצמד הליצנים עוקף אותי בקלילות. "וולקני, מה קורה עם הפוטוסינתזה?" אחד מהם צעק בחצי לגלוג חינני, למרות שהחמצן במצב זה נצרך בעיקר בשרירי הלב והרגליים הצלחתי לשלוף את התשובה הגאונית "הפוטוסינתזה בסדר אבל יש סתימה בצינורית", ולראות את שני הקרחים עפים קדימה בקלילות עם אמונה בטכנולוגיה, והבנה שצריך קצת לשפר את ההנדסה".

volcani-5

ה"חולצות ההיסטוריות" (יצאו במהדורה מוגבלת….).