050-7330104 liga.hapoel@gmail.com

לפניכם סקירת מרתון טבריה, אשר התקיים ביום שישי ה- 9.1.15, מאת אבי אדטו, רכז קבוצת רפא"ל.

סקירת מרתון טבריה 2015 – אבי אדטו

14.1.2015

מאת אבי אדטו – ראש קבוצת רפא"ל

לאחר הפחדות רבות באשר לסופה האימתנית שתפקוד את טבריה, קבלנו השנה מרתון במזג אוויר מושלם. למעט המשטרה, רפאל והשב"ס, יתר קבוצות הליגה שלחו נציגים בודדים בלבד למרחק המלא.

השנה, בעקבות הקור, בלט היעדר העידוד, שממילא אינו רב בתחרויות בארץ. אבל כוותיק במרתוני טבריה שמכיר את כל הנקודות, החיסרון הורגש. גם נקודת העידוד של השב"ס הייתה חסרה השנה (אולי כי בני נוה מהשב"ס רץ את מרתון הבכורה).

השנה גם מצב הרוח השתנה. כל מי שרץ בטבריה בעבר, יודע שיש רק כיוון אחד לרוח – רוח נגדית. השנה כמעט שלא הורגשה רוח.

בזכות התנאים, רצים רבים מקבוצת רפא"ל שיפרו את שיאם האישי הן במרחק המלא (4 רצים מתוך 13 שיפרו) והן במרחק הקצר (4/14).

כרגיל, המעסים של מכללת רידמן סייעו לרצים בסיום עם עיסוי משחרר ומפנק. בזכות התוצאה שלי (הגיע בין הראשונים ולכן המעסים היו פנויים- הערות העורך), זכיתי אפילו לעיסוי בשלל זוגות ידיים!

סיכום מרתון טבריה שלי

כצפוני, אני משתדל לרוץ במרתון טבריה, בכל שנה מאז שהתחלתי לרוץ מרתון. גם השנה התכוננתי למרתון העשירי שלי, והחמישי בטבריה.

למרות שהמטרה העיקרית שלי במרתון הייתה, למעשה, תוכנית דיאטה פעילה לירידה במשקל, רציתי גם לשפר את התוצאה.

במרוץ העגור עם 36:38 דק' במקצה ה- 10 ק"מ, כחודש וחצי לפני מרתון טבריה

בהתאם, שהחלו דיווחים על סופה שתחפוף את התאריך של המרתון, ההיסטריה התחילה להיבנות.

עוקבים אחרי דיווחי מזג האוויר בכל אתר אפשרי, ומנסים למצוא שבב של תקווה, כאשר התחזיות מדברות על טמפרטורה של 2 מעלות בזינוק וחמש בסיום, עם רוחות של 10 קשר.

שלושה ימים למרתון מתחיל שבב תקווה ראשון. אמנם יהיה קר מאוד, אבל לפחות לא תהיה רוח.

יומיים לתחרות, ומבטיחים זינוק בטמפרטורה של שלוש מעלות.

יום לתחרות כבר מדברים על ארבעה מעלות.

כמובן שביום המרוץ, כבר יש 5 מעלות בשש וחצי בבוקר, ובזכות העובדה שאין רוח, ההרגשה היא חמה יותר.

הרגשה של 7 מעלות אולי נשמע קר (בעצם זה תמיד קר!) אבל שמתכוננים נפשית לשתי מעלות, פתאום זה מרגיש חם, ומאפשר לצמצם את מספר השכבות איתן תכננתי לרוץ. למרות זאת, כאשר אני פוגש רצים מהקבוצה שהגיעו בביגוד קצר, אני לא מבין איך הם מצליחים לתפקד.

עושים תמונה קבוצתית, ויוצאים לחימום בכיוון הזינוק.

עמנואל עזוז מקבוצת משטרת ישראל מוצא זמן להשתובב לפני הזינוק

בזכות התוצאה של אשתקד, זכיתי למספר חזה 'מהיר'. אני נכנס לאזור הזינוק ופגש את בני מלניצקי, גיל לוטם ומושיקו ישרים, שותף האימונים של שלומי ליאון (שהסתפק הפעם רק במרוץ הקצר).

מקצה המרתון יוצא לדרך

באיחור צנוע של 5 דקות סרגיי בובקה האגדי מזניק אותנו, ויוצאים לדרך.

הגעתי עם החלטה שמאחר וזו איננה תחרות מטרה, שאתייחס אל התחרות כאימון טמפו בלבד.

אני משתדל לפתוח לאט יחסית ונותן לדופק למשך כמה קילומטרים להתייצב ובינתיים מתפעל שוב מהנוף המדהים של הכנרת והשמיים החורפיים.

גם כשחושבים שאין יותר מה ללמוד, אני רואה בקילומטר הרביעי מישהו כמאה מטר לפניי מבצע צעדי רדיפה לצידי הכביש, ותוך כדי…מטיל את מימיו!

עובר  קילומטר נוסף, וכבר מספיק חם להיפטר מהכפפות והכובע. תוך כדי שאני זורק אותם, חולף על פני בני מלניצקי.

בני ואני מחליפים מקומות מספר פעמים. לבסוף, קצת לפני התנין של הקילומטר השלוש עשרה, הקור מכניע את השלפוחית שלי, ואני עוצר למספר שניות (לשנה הבאה צריך לתרגל צעדי רדיפה :)).

בני והדבוקה עוברים אותי ומתרחקים, ואני ממשיך לבד, מתחיל להצטער שלא לבשתי ביגוד אפילו קצר יותר.

הגבעות הירוקות חולפות מהר, ואני מוטרד שעם סימון הק"מ ה- 18 אני עדיין לא רואה רצים בצד הנגדי. ואכן, כמה שניות לאחר מכן, המובילים חולפים על פניי.

אחרי חישוב מהיר אני מבין שלמרות תנאי מזג אויר שהם למעשה כמעט אידיאליים, הדבוקה רחוקה מאוד משיא המסלול. משיחה בדיעבד עם אמנון גור, המאמן של זמירו, הקור בהתחלה הקשה עליהם לפתוח מהר, ולקח להם הרבה זמן להתאושש מזה.

פתאום אני כבר לא כל כך מצטער שהחלטתי לרוץ בארוך. בפרט שבקילומטר העשרים התחיל קצת טפטוף מצנן.

מגיעים לנקודת החצי ואני מתחיל להגביר את הקצב. בניגוד לשנה שעברה הפעם אני מצליח לחלוף על פני בני וממשיך בדרך. עכשיו זה החלק הכי מהנה של הריצה, שפוגשים בדרך את כל הקבוצה ואנשים מוכרים ומעודדים אחד את השני.

עד שמגיעים לקיבוץ האון, כבר כמעט ואין תנועה של רצים שעוד עושים את הדרך הלוך.

אני ממשיך עד דגניה, ושם לב שהקור הכניע את ילדי בית הספר, שלא יצאו לעודד השנה.

בכלל השנה כמעט ולא היה עידוד, אך כל עידוד שהגיע התקבל בברכה.

עדיין אני רץ בהרגשת קלילות, רחוק מהסח"ח, ומגיע לעליה של הקילומטר ה- 34. אני מוריד קצב ומתחיל לטפס. תמיד אהבתי לרוץ בירידות, ולתפוס בהן תאוצה, אך הפעם, בירידה אני מתחיל להרגיש לראשונה את שרירי התאומים מכווצים כמו בטון. לא ברמה של "קיר" או כאבים, אלא רק תופעה של הצטברות המרחק על הגוף.

בקילומטר ה- 36 אני שומע מוזיקה, ועד מהרה מגלה שהיא בוקעת מאופנוע, שהוא לא אחר מאופנוע הליווי של מובילת המרתון. שיר וחצי, וגם היא נשארת מאחור.

עוד שלושה קילומטרים, ואני חולף גם על גיל ועליזה לוטם.

בחמי טבריה פוגשים את השטיח של הקילומטר הארבעים, והאדרנלין עובד כבר שעות נוספות ואני מחליט להגביר עוד קצת.

מגיע למשפך הסיום ומקבל קריאות עידוד מרצי מקצה ה- 10 ק"מ של הקבוצה, והמאמן שבאו לעודד. לראשונה אני מצליח להאט בקו סיום שלתחרות, וכדי להעצים (לעצמי לפחות) את ההישג, אני מחליט לעבור את קו הסיום בהליכה ולא בספרינט. 2:52:30 שע' שיפור של יותר מארבע דקות לשנה שעברה, ושלוש וחצי דקות לשיא האישי!

חוצה את קו הסיום