050-7330104 liga.hapoel@gmail.com

לפניכם סיכום מרתון טבריה ה- 37, אשר נערך ביום שישי ה- 10.1.14, מאת רכז קבוצת רשות שדות התעופה, בני מלניצקי

מרתון טבריה 2014 הוא המרתון ה-21 ברציפות אותו אני רץ. מרתון 55 בסך הכל. לכאורה אין הרבה ציפיות מרץ שמתקרב לגיל 56 . הנתונים היבשים אינם מצביעים על גרף התקדמות בגיל  זה. להיפך , הרצים מנסים לשמור על הקיים. כמות הרצים שרצים בקטגוריות האלה הולכים ומתמעטים ונשארים ה"שרוטים" ביותר.

מרתון טבריה תמיד היה בשבילי הלחם והחמאה. המרתון המועדף. מרתון בו אני מכיר כל עליה , כל ירידה, כל פנייה, איפה יש פוטנציאל לרוח , היכן אסור להיכנס לאופוריה, היכן אסור להישבר והיכן תמיד יהיה קשה. מרתון משפחתי שבו כל אחד יכול לעקוב אחריך, ללוות אותך. גם הקרבה לבית המלון עושה את החיים קלים לפני ואחרי הריצה.

ההכנות למרתון
מבחינתי ההכנות למרתון החלו שבוע לאחר מרתון מינכן ב-20.10.2013. הזמן היה קצר ביותר. חודשיים וחצי או בחישוב הרצים, 10 שבועות כאשר מתוכם שלושה שבועות טייפר וכן תחרויות. היה צורך לבנות תוכנית שתיקח בחשבון את כל המרכיבים  הללו וניתן יהיה להגיע לתוכנית אופטימלית.

הלקח הגדול ביותר שלי ממרתון מינכן שבו כ- ארבעה ק"מ מסיום המרתון הייתי בטווח שבירת שיאי (2.58.27) היה, שיש לבצע ריצות ארוכות של כ-40 ק"מ על מנת להגיע קרוב ככל הניתן למרחק המרתון וזאת שמבחינה פיזיולוגית לא תהיה לי בעיה. הבעיה המנטלית מופיעה בכל מרחק תחרות שרצים. לדעתי, שתי ריצות של 40 ק"מ במהלך שיא האימונים יקטינו את הסיכוי להורדת קצב הריצה בצורה משמעותית.

במהלך האימונים תכננתי חמישה מרוצים שהיו אמורים להכניס מהירות לקצב הריצה והיוו תוספת משמעותית לאימוני האיכות השבועיים. הם גם נתנו לי אינדיקציה לגבי כושרי וקצב ההתקדמות שלי. אין ספק שדבר זה תרם משמעותית להתקדמות ולביטחון העצמי שלי. אחת הבעיות המרכזיות שיש לרץ מרתון הוא הקצב אותו הוא מתכנן לרוץ ביום המרתון. הדילמה הזאת היא דילמה שקיימת אצל כל רץ מרתון. מתחיל ומקצועי. לא מעט מרתוניסטים חשבו שהם " מהירים" והתחילו מהר ובמהלך המרתון " התרסקו" ואילו אחרים – שמרניים"- החלו לאט מאד וסיימו כאשר תחושה של אכזבה ניכרת על פניהם. לי אישית , אירעו לא מעט מקרים  בהם  פתחתי מהר ודעכתי בצורה דרסטית לקראת הסיום. מציאת הנוסחה לריצה אופטימלית מאד קשה. רק לאחר ביצוע המרתון אתה יודע אם " הצליח " לך. מניסיוני , אני יכול להגיד כי שני השיאים האחרונים שלי בוצעו בנגטיב ספליט. אבל זה לא תמיד המתכון.

את רוב אימוני עשיתי עם דקלה. רבות כבר סיפרתי עליה וכל מחמאה נוספת גורמת לה לאי נוחות . אז אני אשאיר את זה לסוף. פרק בפני עצמו.

בשנתיים האחרונות יש מתכונת די קבועה של הכנה למרתון. בנויה על שבוע בו עושים שתי ריצות איכות , ריצה ארוכה בקצב קל-בינוני ושלוש ריצות קלות עם קטעים קצרים מהירים. יום מנוחה בדר"כ חמישי. כך גם נהגתי הפעם.

בשבועיים הראשונים לאימונים דקלה הייתה במסלול הריצה  האימונים לטבריה ושמחתי על כך כי לא היה צורך לבצע התאמות והתוכנית מותאמת למטרה אחת אך  בתחילת נובמבר הסתבר כי דקלה פצועה ולא תהיה מוכנה לטבריה . המשכתי באימוני כאשר את אימוני האיכות אני מבצע לבד . יום אחד בשבוע שמרתי לרצי "אונו" בסביון. האימונים היו מצוינים ומלבד פגיעה קלה בכף הרגל שלא השפיע בצורה רצינית חשתי התקדמות.

כך התייצבתי למבחן הראשון שלי  ב-16.11 למרוץ אייל.  הייתה ריצה טובה מאד. מאד דומה לשנה קודמת וסיימתי בשיא מסלול של  1:00:12.  התחושה הייתה טובה , אני בדרך הנכונה. שבוע לאחר מכן היה מרוץ נוסף שהיה בעיקר מבחן ליכולתה של דקלה.

המרוץ בגבעתיים  הסתיים בתוצאה של 41.51 שהיה טוב יותר משנה קודם  וקיוותי שמכאן יש לנו נקודת התחלה של דקלה לתל אביב.

שבוע לאחר מכן רצתי בגליל העליון את מרוץ העגור בתוצאה יפה של 39.04 .  המבחן האחרון שהיה לפניי היה בשבוע לאחר מכן בבית שאן. זהו מרוץ שאני מאד אוהב. מרוץ שטוח שבו ניתן לפתח מהירות בקצב קבוע בנוף מהמם . המרחק קלאסי . דופק קבוע. אין נקודות שבירה.

מזג האוויר שקידם את פנינו היה נפלא. מעונן ללא רוח. התוצאות היו בהתאם. סיימתי בתוצאת שיא של  1.23.30 ! מדהים. שבחים הגיעו מכולם אבל הערה אחת משכה את תשומת ליבי ואחרי המרתון נזכרתי בה. גיא בן אפרים מאמנה של דקלה זרק: " אז הולכים ל-2.56?" . באותו רגע הערה זו הייתה דמיונית אך לפי חישוביו, תוצאת  חצי מרתון כמו זו שעשיתי שווה 2.56.

אחת הסכנות הגדולות בקיום תחרויות רבות לפני מרתון היא שאתה מזניח את כל הריצות הארוכות בסופי שבוע. על מנת להימנע מכך ביצעתי את הריצות הארוכות מיד אחרי התחרות, אמנם בקצב איטי יותר , אך עדיין ריצה ארוכה. שבועיים לפני המרתון התקיים מרוץ הוד השרון. על מנת לעמוד במשימת הריצה של 28 ק"מ באותו שבוע , רצתי 18 ק"מ עם רן בלקין ודקלה ונסעתי להוד השרון על מנת לעשות את התחרות. את התחרות סיימתי בתוצאה  38.33. מרגע זה הייתה לי תחושה שעשיתי כל מה שניתן ואני מוכן למרתון.  אפילו כאב גב שהופיע בימים אלה לא הסיט אותי מעובדה זו. בעבר היו לי כאבים ולמרבה הפלא בזמן הריצה נעלמו.

לפני היציאה לטבריה קיימנו את הפגישה המסורתית עם דני ורצי אונו ובאותה הזדמנות סגרתי עם דני את דרך הליווי שלו ביום התחרות. דני שמלווה אותי הרבה שנים, נרתם לבצע את המשימה הזאת שיש לה ערך מוראלי גדול מאד. השקט שהוא משדר וההבנה מה עובר על רץ מרתון במהלך ריצה נתנה לו יתרון בולט ולי שקט במהלך הריצה. הייתי בטוח שלא יחסר לי דבר במהלך הריצה. כולם ברכו ואיחלו הצלחה.

יומיים לפני הריצה (רביעי) יצאנו לכיוון טבריה. אני מוצא שיציאה מוקדמת עוזרת בכניסה לאווירת המרתון ומשחררת לחצים מיותרים. הטיולים והסיורים באזור מסיטים אותך מהמחשבות , מה יהיה? חוץ מזה לא משנים .מתכון שהוכיח את עצמו. שמנו פעמינו למלון גלי כנרת שהפך להיות מלון הבית שלנו. עומר מנהל  המלון דואג לקבל אותנו במאור פנים ודואג לחדרים הטובים ביותר.
במהלך השהות במלון, קיימנו שני אימונים קצרים. יותר על מנת לשחרר לחצים .

המרתון
יום לפני המרתון היה מזג אוויר איום ונורא . רוח חזקה נשבה וכל העצים נעו הלוך ושוב בפראות. רק זה מה שחסר לנו. דני הבטיח שלמחרת תהיה רגיעה.
קמנו בבוקר ואכן כך. העצים עמדו בדום מתוח, הגלים כמעט ונעלמו. עננות פשטה על השמיים. מזג אוויר אידיאלי.
בלילה נדדה שנתי כמו בכל מרתון והמתנתי בציפייה לבוקר. מולו, אוסקר ואנוכי אכלנו את פרוסות הלחם והריבה שהכנו מראש . יציאה קלה החוצה לבחון את מזג האוויר וציפייה להגעתם של שירית גיא ודקלה. הן היו אמורות לפצות את עצמן על אי השתתפות במרתון בריצה הארוכה של סוף השבוע. הגיעו על פי התכנון, ברכות אחרונות ויצאו לדרכן. בדרך כבר נפגוש אותן.

כל קבוצת רש"ת על קו הזינוק. מי למרתון ומי ל-10 ק"מ. צילומים אחרונים וציפייה מתוחה ליריית הזינוק.
ב- 7.35 הוזנק המרוץ.

קבוצת רשות שדות התעופה בזינוק

עם תחילת המרוץ התחברתי לקבוצת רצים מקבוצת ארוחת הבוקר. הקצב היה משביע רצון. 4.12. חבורת ה-3:00 שעות הייתה מאחורינו. מולו רץ איתי וזאת לאחר שלחצתי עליו לא לרוץ קדימה. כך המשכנו עד הק"מ החמישי. הקצב היה נוח מאד. פגשנו את דני כץ על פי התכנון ומכאן החל ללוות אותנו. באזור הק" מ השביעי שמתי לב שקבוצת ארוחת הבוקר מגדילה את צעדיה ורצה בקצב מהיר יותר. לא התפתיתי ונשארתי על הקצב הקיים. הצטרפנו לקבוצה של בני זר ויוסי יוחאי שרץ איתי את כל חצי המרתון בבית שאן וסיים לפניי. הקבוצה הזאת הייתה מתאימה מאד מבחינת קצב  הריצה .

עד הק"מ התשיעי היינו כולנו באופוריה. שיחק לנו מזג האוויר .אך בטבריה  אין להיכנס לשאננות. רוח מזרחית בינונית קידמה את פנינו באזור הדגניות. רוח שהזכירה לנו שמה שקיים בטבריה זה לא בהכרח מה שמצפה לנו בהמשך. הייתה לנו עוד תקווה שכאשר נפנה לכיוון עין גב העניינים יסתדרו. אז זהו שלא. הרוח נעשתה חזקה יותר והיה צורך למצוא פתרון באמצעות דבוקות. אחד החסרונות בריצה מהירה זו העובדה שקשה מאד ליצור דבוקות גדולות שיגנו עליך מפני רוחות. הסתפקנו במה שיש.

עשרת הק"מ הראשונים הסתיימו בזמן של  41.47.

בדרך

דני ליווה אותנו בנאמנות וניסה בכל כוחו להוות קיר מגן מפני הרוחות אך לשווא. נכנסנו אל הדרך המובילה לכיוון עין גב. המטרה הייתה לשרוד עד הסיבוב על מנת לנצל את הרוח הגבית בחזרה. באזור הק"מ ה-13 פגשנו את שירית ודקלה. הם נופפו לנו לשלום תוך קריאות עידוד. ידעתי שהציפייה שלהם ממני הם גדולות. מולו עדיין היה לידי. כך המשכנו עד לאזור הק"מ ה-17. ק"מ זה ידוע ברוחות הבאות ממזרח והם אכן לא איכזבו.

התקרבנו אל מחצית הדרך. על אף הרוחות התחושה הייתה מצוינת. הייתי בשליטה מלאה. בחצי הייתה התקהלות של מעודדים ומאמנים . סיבוב ואנחנו בדרך חזרה. הזמן בחצי 1:28.38 . סביר לחלוטין. התפילה בשלב זה הייתה שמשטר הרוחות לא ישתנה. אחרי שנאבקנו ברוח עד כה  מגיע לנו שנקבל אותה בגב.

לשמחתי הרוח לא איכזבה.

כל הדבוקה החלה לחזור הביתה ומכאן לאורך כ-5 ק"מ קיבלנו עידוד מרצים רבים שרצו מולנו. מכיוון שרצתי בסמוך לבני זר, כל הדרך קראו בשמנו. התלוצצנו בינינו בכל פעם למי התכוונו.

הריצה הייתה שוטפת ושום סימן של קושי לא הופיע. בק"מ ה-23 לערך החל מולו לפרוץ קדימה בריצת אמוק כאילו הוא עומד לסיים את המרתון עוד ק"מ. כל ניסיונותיי למנוע את הפריצה המטורפת הזאת נתקלה ביד מורמת כאילו אומרת: "אני יודע מה אני עושה, תעזוב אותי במנוחה" . ידעתי שהוא ישלם את המחיר בהמשך…

לאחר הק"מ ה-25 התחלתי להבין שזה יכול להיות המרתון והתחלתי להגביר את הקצב. השארתי את בני זר ויוחאי יוסי מאחוריי והתחלתי לצמצם את הפער לעבר דודיק סידס המתחרה שלי בקטגוריית הגיל. בק"מ ה-29 סגרתי את הפער עליו ועל מולו. החלפנו מספר מילות עידוד והמשכתי לרוץ בקצב המהיר אותו הכתבתי. דודיק עשה סימנים שבכוונתו להמשיך יחד איתי אך ויתר ונשאר מאחור. הגעתי לסיבוב בצומת חמת גדר שמסמן את ה-ק"מ ה-30.  2.05.12. נראה יותר מדי טוב!

מתי יגיע המשבר?

מחקתי מיד מחשבה זו מראשי והמשכתי הלאה. בצומת צמח הריעו מעודדים ומעודדות , הרמתי יד רפה והלאה. התחלתי לשים לב שעד לרגע זה לא עבר אותי אף רץ ואני הוא זה שעובר. סימן טוב.

המכשול הבא העליה ליד סכר דגניה. הגעתי אליו ולפניי ראיתי רץ ותיק ומהולל, ציון נגר. נחלש. כל ריצה הוא פותח כאילו הוא עדיין בצעירותו בשיא כושרו ואז נחלש. זו צורת הריצה שלו בשנים האחרונות. אך הוא עדיין רץ מהולל שאין רצים כמוהו צעירים יותר ובטח בגילו. עובר את העלייה בקלות יחסית ואז הירידה ליד בית הקברות. ק"מ 34 . יש עוד עלייה קטנה שהציקה לי בעבר ואז הירידה לטבריה.

אני מתחיל לחוש את שרירי רגליי . כנראה  שבכל זאת לרוץ מרתון זו לא הנאה גדולה לשרירים. דני שם לב לכאביי ומציע לספר לי סיפור על מנת  שאחשוב על דברים אחרים. אני בחוסר נימוס בולט מסרב . דני מבין וההתנצלות שלי בסיום המרתון מסיימת פרשה זו. הק"מ ה-35 מאחורינו ואז מתחילה הירידה לכיוון טבריה. אני משקיע מאמץ גדול ודני מעודד אותי ואומר שאני רץ יציב. בק"מ ה-38 זורק דני את המשפט: כמה שאני מקנא בך ברגע זה ואני שכואב כולי עונה לו : שלא הייתי מציע לו להתחלף אך הוא מתעקש. במבט לאחור., כמה שהוא צדק.

מגיעים לחמי טבריה. ק"מ 40 .  הזמן :2.46.55  שום דבר לא יעצור אותי הפעם מלשבור את השיא…

פתאום אני נזכר במשפט של דקלה: : "מעל 2.57 אני לא מחכה לך"

תוך כדי ריצה עושה חישוב מהיר ואני רואה שיש סיכוי שאני אפגוש אותה….

הק"מ האחרון . הרגליים בקושי סוחבות. דני מדרבן ואומר שאין דרך חזרה . בית הקברות משמאל והמלון מימין. שומע ובקושי אורה את דקלה ושירית מימין. כל חבריי מרש"ת מעודדים בכל רם ורצים ומצלמים ואני עוד צריך לעלות את העלייה האחרונה.

בכוחות אחרונים עולה את העלייה ומתגלגל לעבר שער הסיום. על השעון מופיעה התוצאה 2.56.31 ( 3 שניות קוזזו מאוחר יותר) 2.56.28 שיא חדש מדהים!

לאחר סיום המרוץ וקביעת שיא אישי חדש!

אין מאושר ממני.

תודות

ראשית עליי להודות לכל משפחתי שסובלת אותי כל השנה ואת שיגעונותיי  כבר 21 שנה. חוה שצריכה להתמודד בוקר בוקר עם  ההשכמה ועזיבת המיטה.

לכל חברי הריצה מרש"ת שנרתמים ועוזרים ומעודדים ונותנים כתף חמה.

לכל רצי "אונו" אילן, אריה, שריד שסיים יפה בטבריה, לברמן שבהערותיו העוקצניות גורם לי רק להשתפר.

לרצי השביל שמהווים יחידה מגובשת ומתמידה בימי ראשון: וכנר, אמיר, נתן,טלי , רועי, לבינגר,שמעון, שירית.
לרצי השבת ניני , שי, אפרת, וכל רצי 365 מעלות.

לגיא בן אפרים המאמן המהולל שעצותיו לא נופלות על אוזניים ערלות.

לדני כץ האחד והיחיד שכל בקשה שלי אליו נהנית בחיוב ולא משנה באיזה מצב הוא. כך גם בקשת הליווי שלי בטבריה. ליווי שאין שני לו.

ולבסוף הגדולה מכולם דקלה. המנטורית שלי. בשנתיים האחרונות עברתי מהפך הן באימון והן ביכולת. ארבעה מתוך חמישה שיאים במרוצים הקלאסיים נשברו וגולת הכותרת הוא המרתון הזה. האימונים  המשותפים תרמו לי מעל ומעבר לתוצאות הספורטיביות אלא ברמה החברית שהיא לא פחות חשובה. ההנאה בכל ריצה, השיחה, הווטצאפ, המשוב , הבדיחות, הריכולים, הפסקות הקפה .
מודה שלא יכולתי למצוא פרטנרית טובה מזאת…