050-7330104 liga.hapoel@gmail.com

למרתון טבריה נרשמו 13 חברים מהם ביטל רק אחד בשל דחיית האירוע.

6 רצים סיימו מרתון מלא, 4 סיימו את מקצה החצי ועוד 2 את מקצה ה 10 ק"מ.

עבור 3 מהם היה זה המרתון הראשון ועבור שניים מהם היה זה חצי המרתון הראשון.

מזג האויר היה מצויין אם כי עבור רצי המרתון היה אתגרי מעט בשל החום היחסי ששרר בו ולמרות זאת וחרף קשיים נוספים הפגינו נחישות ודבקות ראויה לציון וסיימו בהצלחה את המירוץ.

 

סיפורו של זיו וינברג:

עוד יום עבר, הבנות כבר ישנות ועכשיו ההכנות לריצת הבוקר.

שוטף עלים ירוקים ופירות מעניינים, אורז את הנינג'ה (בלנדר לשייקים), יוגורט, גרנולה…

בודק בפעם האחרונה את מזג האוויר, מכין בגדי ריצה בסלון (רעשי בוקר לא מזכות בנקודות אצל ההנהלה)  וטוען את שעון הריצה.

05:00 מתעורר (בשקט, בלי להפיל או להזיז דבר מה כדי לא להפריע למנוחת השכנים ;)) ומתארגן לעוד יום של אימון.

06:00 פוגש את החברים ומתחילים בריצה. תוך כדי הריצה משתפים בחויות, מפנטזים על קולינריה או דברים אחרים והכל בשם הצחוקים והעברת הזמן בריצה בת כמה שעות.

בסוף הריצה – הריטואל הקבוע של מתיחות, אוכל ותחושת הניצחון  של "אין על החיים ה אלה".

כשמתקרב מועד המרתון, ההתרגשות גוברת ויחד איתה המתח,החששות והציפיות מהמסע שמחכה לנו ואז, כמו להוסיף שמן למדורה, אנו מקבלים ידיעות על מזג אויר סוער שצפוי ביום המרתון. אנחנו ביננו מחליטים שמזג האויר לא יחליט עלינו ובכל מצב נשתתף. לא סתם התאמנו, נהננו מהטייפר ומאכילת פחמימות בלתי מבוקרת למשך יומיים..
האדם מתכנן תוכניות , אבל מישהו למעלה מחליט אחרת..מקבלים הודעת דחיה של המרתון ביומיים. במקום להכיל את האכזבה, מנגנון האדפטציה נכנס לפעולה ומבצעים את ההתאמות אל מול מקום הלינה, סט בגדים שמתאים שיותאם לתנאי מזג האוויר החדשים והכי כיף.. שוב משטר פחממות!

יום המרתון..

בתחילת הריצה אנו נהנים, משוחחים ומשרים בטחון אחד בשני.

הזמן מתארך וכך גם הקושי, שהגיע מהר מידיי ולא נכח באימונים, בטח לא בשלב זה. בוקר טוב! השד התעורר! אז זו היתה הכוונה במשפט ש"למרתון חוקים משלו?"

אין מנוס מלהתחיל לחשוב שאולי הטייפר היה ארוך מידיי, אולי לא התאמנו מספיק?..המון מחשבות ושאלות עולות בעת הזו מבלי שנוכל באמת להשיב עליהן.

בסופו של דבר הצלחנו לנהל את המשברים והגענו לקו הסיום.מרוצים יותר, מרוצים פחות, תשושים יותר ותשושים פחות, עם חוויה מאוד מיוחדת ואפילו רומנטית ובדרך שצמחנו בה ביחד ולחוד.

סיפורו של רפאל בן גרא

אם לפני שנתיים מישהו היה אומר לי שפעם ארוץ  מרתון, הייתי צוחק בקול. אני? כל חיי שנאתי לרוץ- אז ארוץ מרתון??

ובכן, במרתון טבריה זה קרה..
קצת לפני יומולדת 42,סיימתי לרוץ  42 ק"מ ועוד קצת (אבל מי סופר) . ארבע שעות ודקה אחת לקח התענוג. מן מתנ שכזו ליום ההולדת.

אני שמח שהצבתי לעצמי מטרה ועמדתי בה חרף הקושי ואפילו הכאבים שבסוף. זה סוג של מזוכיזם כזה…ככל שזה קשה יותר- כך אני נהנה יותר.

הצלחתי בזכות האימונים, חברים טובים מקבוצת הריצה של פרטנר, אחות גיבורה אחת וכמובן משפחה מבינה ותומכת שהיו חלק מהצלחה. בזכותם לא עצרתי לרגע ועל כך הייתי רוצה להודות להם.

עכשיו אולי ארשה לעצמי מדי פעם לחזור לאהבה האמיתית שלי, כדורגל. אחרי הכל, לרוץ מבלי לרדוף אחרי כדור זה קצת אדיוטי.

נתראה במרוצים הבאים !

סיפורו של גיא בר חיים

דברים שאפשר לעשות ב-4 שעות:

·         חצי יום עבודה

·         נסיעה לאילת ברכב (כולל עצירה במצפה רמון)

·         טיסה לאירופה הקלאסית

·         פעמיים שנ"צ

·         2 משחקי ספורט לבחירה כדורגל/כדורסל

·         צפייה בחצי עונה של משחקי הכס

·         לרוץ מרתון … מה? מי? אני???

איך מעבירים 4 שעות בריצה? כמה אפשר לדבר ועל מה? כמה אפשר לשתוק? כמה מוסיקה אפשר לשמוע? כנראה שהרבה…

והופ- אני מרתוניסט:)